חיפוש

מוגנות מוגנות מוגנות

קודם כל ידע בסיסי- ואח״כ הפתרונות.


כמו בכל מצב אחר בחיים, אנחנו צריכות וצריכים לדעת מה הפחד שלנו- איך הוא נראה ומי יש בו?

כמו שלימדו אותנו שצריך לפחד מגובה כי אם ניפול אולי ניפצע קשה או אפילו נמות. ככה גם בתחום של פגיעות מיניות וחשיפה בלתי מותאמת לתכנים מיניים.


אז ממה את ואתה תרצו להגן על ילדיכם?


בואו נגדיר לעצמינו מה הכי מפחיד אותנו ונצייר את המפלצת- שנדע בבסיס איך היא נראית ומה הסכנה במפגש איתה. על כן חשוב לדעת מה הסכנות שהבנות והבנים שלנו יעמדו בפניהן ובאיזה גיל.

אם אני אנסה לצייר טיימליין- בגיל צעיר נפחד מפדופילים ופגיעה בגן וכמובן מפגיעה ע״י מבוגר אחראי, בגיל בי״ס נפחד מחשיפה למיניות בגיל צעיר, נפחד משימוש של ילדים במיניות כדי לפגוע, נפחד מפגיעה של זרים במרחב הציבורי. בגיל בי״ס הורים רבים מפחדים מפגיעה בהסעה- בפהסקות, מחשיפה לפורנוץ, מחשיפה לפוגעים ומשימוש במיניות כדי לפגוע- כלומר- ילדים וילדות שפוגעים מינית רק כדי להזיק לאחר. כל חשיפה לתוכן לא מותאם יכולה להציף רגשות שקשה להתמודד איתם. בפרט בגילאים הצעירים כששפה הרגשית עדיין לא מלאה וכשילד או ילדה יתקשו להצביע על רגשותיהםן.

כשיש רגשות שאין להם ביטוי מותאם הם נאגרים ויוצאים באופן סומטי- כאבים, קשיי שינה, בעיות באכילה וביציאות ועוד ועוד. כלומר- אם תשימו לב שילדיכם מבטאים המון כעס וזעם, קשיי שינה, קושי באכילה ובכלל שינוים דרמטים בנוף ההתנהגות המוכר- זהו סימן מובהק לרגשות שנאגרו בהם ומחפשים דרכם לצאת. זו אחריותנו ללמד את ילדינו כיצד להבין מה הרגשות הקיימים בהםן וכיצד לבטא אותם כהלכה.


אל תעבירו אחריות- לא המורה, לא היועצת, לא מנהלת בי״ס, לא סבא וסבתא, לא המשטרה, לא המדינה, לא טלוויזה ולא ספרים יוכלו להחליף את האחריות שיש לנו על המוגנות שיש לילדינו. אני הראשונה לומר שצריכות להעשות כאן הרבה יותר פעולות חברתיות וכוללניות להגברת מוגנות של ילדים וילדות וכמובן של המבוגרים. עם זאת, השיח הזה צריך להתחיל בבית ולהיות חלק בלתי נפרד משיחות סרק ושיחות עומק. איך לדבר מוגנות? רגע, אני אגיע גם לשם.


אל תעבירו אחריות- ילדינו לא אמורים לשמור על עצמם מפגיעות מיניות. לא הבנות ולא הבנים.

מתי אני מצפה שהן תשמורנה על עצמן ? כשיגיע גיל ההתבגרות והן יבחרו להכנס לסיטואציות מיניות. חשוב שבנות ובני נוער ידעו לבחור נכון על גופםן ולזהות סיטואציות מיניות שיותאמו להםן.

לפני השלב הזה זו לא אחריות שלהםן!!!!

ילדה לא אמורה לחפש פדופילים סביבה, ילד לא אמור להימנע מנסיעה על אופניים עם חברים כי יש סכנה לפגיעה מינית, הם לא אמורים ואמורות להימנע משימוש בטלפון כדי להימנע מפורנו, הםן לא אמורים להפסיק משחק בגן כי הוא מיני כי הםן לא אמורים ואמורות לדעת מתי נכון להפסיק. האחריות היא שלנו לדעת כיצד לנהל את השיח הזה ולהקפיד עליו.


אז איך לנהל את השיח ומה לשים בתוכו?


בסיס המוגנות קיים ביכולת של ילד וילד לדבר רגשות, לבטא את הרגשות בפני אנשים מבוגרים, לקבל לגיטימציה לרגשות ולקבל עזרה בעת הצורך. על מנת להתחיל שיח רגשי נתחיל בבסיס- תחושות הגוף.

את תחושות הגוף קשה לפספס ולכן נתחיל מלהתקד בן- מה את חשה, מה אתה חש, איך את מזהה, איפה בגוף אתה מרגיש את מה שאתה מרגיש.

שיח על תחושות פיזיות נותן לגיטימציה לבחינה מתמדת של מה קורה לי בגוף. הגוף מאפשר לי לזהות מה נוח ולא נוח לי ומה נעים או לא נעים. כשיש לילדינו לגיטימציה לדבר את תחושות הגוף נוכל לראות שהשיח על רגשות גם עולה, כי את רוב הרגשות אנחנו מזהים בתוך הגוף שלנו ולא רק כחלק מההליך המחשבתי.


ברגע שיש שיח רגשי ותחושתי בבית אנחנו מהווים מודל לבחירה על הגוף.


וכשיש בחירה על הגוף יש לילדה וילד שעברו פגיעה או משהו בלתי מותאם מקום לפתוח את השיח ולדבר.


המסר המרכזי שלי הוא כזה- אל תנסו ללמד את ילדיכם איך לברוח מפוגעים או איך לזהות אותם.

ילדות וילדים לא אמורים לזהות את הפוגעים שלהם ולא אמורים להימנע מפגיעה. אין להם כלפי מנטלים ופיזים כדי להימנע מפגיעה. ממש כמו שלא נשלח ילד בן 4 לחצות כביש לבד ובדיוק כמו שלא אשלח באוטובוס לבד את בת ה8 שלי לנסיעה. ככה נאי לא אצפה מאף ילד או ילדה להימנע מפגיעה.


מה כן? השיח התחושתי והרגיש מאפשר להםן להיות קשובים לעצמםן ובכך לדעת כשמהו לא מותאם להםן

השיח הזה גם נותן לגיטימציה וגם מאפשר מקום לשיח בבית ואז הםן יבואו לשוחח איתנו

ואז נוכל באמת לשמור, להגן, לעשות מה שצריך.


ושיהיה לנו בהצלחה, כי זה ככ חשוב <3







3 צפיות0 תגובות